כקול קורא במדבר: מבט על ילדים הגדלים במשפחה נרקסיסטית
מחברים: מנשה כהן ואלי פראשה
המאמר מתאר את החוויה, המצוקה וההפרעה של ילדים שגדלו ללא מקום בנפשם של ההורים, ואת ניסיונותיהם המודעים והלא מודעים לפצות על חסר זה. ילדים אלה, להבנתנו, נושאים את כאב החסר לחייהם הבוגרים עם הרגשה שתמיד חסר בהם משהו ביכולת לדאוג לעצמם, להרגיש בטחון, סיפוק ושייכות. בהיותם בלתי נראים, לא כלולים או לא מוכלים, הם חווים חסך רגשי ובדידות בתוכה הם נאבקים לבדם להרכיב תצריף עם חלקים חסרים ומתנסים בחרדה, דיכאון, זעם, מחשבות או ניסיונות התאבדות.
הערכת התערבויות תשאול- סקירת הספרות המחקרית
מחברים: יעל שובל-צוקרמן, אופיר לוי, רחל דקל וזהבה סלומון
בשנים האחרונות נעשה מאמץ לפתח התערבות ממוקדת, כדי להקטין את הסיכון לפתח מצוקות ארוכות טווח לאחר חשיפה לאירוע טראומטי. אחת השיטות שפותחה היא CISD, המוכרת כ"תשאול פסיכולוגי". בספרות מתנהל ויכוח מקצועי על מועילות השיטה, ותרומתה למגוון של התערבויות העצימה את הבלבול והביקורת כלפיה. במאמר זה מתוארים מאפייני ההתערבות שעל בסיסם הוערכה מועילותה, כפי שהם משתקפים מהמחקרים שנסקרו בו. מהסקירה ניתן ללמוד כי יש הבדלים רבים בין בין ההתערבויות והמחקרים, ולכן קשה לערוך השוואה שיטתית באשר למועילות השיטה. כיוון שהשיטה נמצאה מתאימה לארגונים וגופים לדוגמת צבא ומשטרה, נראה כי יש צורך בהמשך מחקר שיטתי כדי לזהות את המרכיבים המועילים הטמונים בבסיס ההתערבות.
שילוב משפחות המוצא לתוך טיפול זוגי
תרגם וערך: אלי פראשה
ג'ימס פרמו כותב על אמונתו שמערכות יחסים זוגיות מושפעות באופן הדוק ממערכות היחסים במשפחות המוצא של כל אחד מבני הזוג. מפגשים טיפוליים עם משפחות המוצא יכולים לסייע לבני זוג להתגבר על משקעי עבר שמפריעים להם לנהל מערכת זוגית כרצונם. סיכום חופשי של תובנות של המטפל.
לנשום או לא לנשום- הקשבה לגוף ולנשימות במהלך טיפול נפשי
מחבר: מנשה כהן
המאמר מתאר את התפקיד והחשיבות של הנשימה לחיים הרגשיים, ואת יחסי הגומלין בין לנשום ולהרגיש, ומציע דרכים לשלב בטיפול הנפשי הורבאלי עבודה עם הנשימה, תחושות הגוף וביטויים נוספים של שפת הגוף. הקשבה לגוף מסמנת מגמה מתפתחת של טיפולים נפשיים המכוונים לגוף [body-oriented], מגמה שפותחת אופקים חדשים לטיפול הנפשי המוכר ומספקת כלים רבי עוצמה לטיפול במצבי דחק ולשיפור הבריאות והחוסן הנפשי.
תהליכי שינוי בחווית האמהות כלפי הילד הראשון, לאחר הולדת הילד השני
מחברת: יעל דיין פרחי
מאמר זה מבוסס על מחקר איכותני, שעסק בתהליכי השינוי שחלים בחווית האימהות כלפי הילד הבכור לאחר שנולד הילד השני. נראה כי ההצטרפות של ילד שני למשפחה על אף היותו ארוע משמח, טומן בחובו גם קשיים. אמהות רבות חוות התערערות בקשר שלהן עם ילדן הבכור, מתמודדות עם התנהגויות רגרסיביות מצידו ועם הצפה של מגוון רגשות וקונפליקטים פנימיים, עד שהן מצליחות להשיג איזון פנימי מחודש. זהו נדבך נוסף בהתפתחות של אמהות אשר ממשיכה עם הולדת ילד שני ואינה נעצרת.
מה כדאי לדעת על טראומה ותוצאותיה
מחברים: מנשה כהן וד"ר נורית מרקוס
בשנים האחרונות, אולי גם עשורים, ישנה חשיפה רבה יותר למושג טראומה ופוסט-טראומה, על רקע פיגועים, תגובת קרב, מקרים של תקיפה פיזית ומינית, או התעללות בילדים, וגם טראומה על רקע של פגעי טבע. האם יש יותר פגיעות ונפגעים או שרק החשיפה התקשורתית גדלה? כנראה גם וגם.
פסיכולוגיית האנרגיה
מחברים: ד"ר נורית מרקוס ומנשה כהן
שיטת EFT היא שיטה של שחרור רגשי, המשלבת בין ידע המגיע מתחום הרפואה הסינית בנושא חסימות אנרגטיות לבין הפסיכותרפיה המערבית. בשיטה זו מתופף המטופל באצבעותיו על נקודות מפתח של מרידיאנים מרכזיים בגופו תוך התמקדות בבעיה ושימוש באמירות הקשורות אליה. השילוב בין התיפופים לבין תשומת הלב לבעיה מסדיר את הזרימה האנרגטית ומאפשר שחרור הדרגתי מהבעיה. השיטה מתוארת על רקע התפתחות זרם פסיכולוגית האנרגיה והתפתחות הבנות עדכניות בתחום תפקודי המוח.
טכניקת TBT
מחבר- מנשה כהן
המאמר מתאר טכניקת הרפייה ושיטה לטיפול במצבי דחק המאפשרים פריקה של מתחים והרפייה תוך כדי העלאה ושחרור של תכנים הקשורים במצוקה של המטופל. השיטה מאפשרת הפגת מתחים ופורקן רגשי בתהליך המאופיין בהעלאת רמת האנרגיה [עירור] ואקטיביציה של תכנים, בצד הפוגה ורגיעה [הרפייה] ושחרור מהגנות. ניתן להשתמש בשיטה באופן סלקטיבי ולשלב אותה ללא קושי בתהליך הטיפול הפסיכודימי והשיחתי המקובלים. השיטה נוסתה על מספר מטופלים גדול עם טווח גילים רחב והפרעות נפשיות שונות ומאפשרת רגיעה והרגשת שליטה גם לסובלים מתופעות דחק על רקע הפרעה פוסטראומטית.
הקשרים חברתיים ותרבותיים לתגובת הלם קרב. טראומת מלחמה כמשבר זהות
מחברים: מנשה כהן ואלי פארשה
בניסיון לאבחן טראומה נפשית ולהבינה, אנו נתקלים בריבוי הנזקים של הפגיעה, ובריבוי נקודות המבט להבנה של הפגיעה ושל תוצאותיה, המיידיות וארוכות הטווח כאחד. לדוגמה: הפגיעה הטראומטית יכולה להראות כאירוע שהתרחש מתוך צירוף מקרים, כזה המצוי מעבר לשליטתו של הנפגע (בדומה לתאונה); כפגיעה בתפקודי האני אשר שולטים ומווסתים רגשות, עוררות פיזיולוגית, ותגובה מותאמת לסביבה; כקרע בתחושת ההיקשרות הבסיסית בין הנפגע לסביבתו האנושית; או כמשבר קיומי, שמעורר שאלות ותהיות של האדם לגבי עצמו, לגבי החברה, ולגבי החיים בכלל.
תגובת נסיגה של היצמדות להורים בעקבות אירוע טראומטי
מחבר: מנשה כהן
המאמר מתאר טיפול בשני ילדים, שבתגובה לאירוע טראומטי ספציפי פיתחו סימפטום של הצמדות להורים, ופחד להישאר לבד או להיות רחוק משדה הראיה שלהם. במקרה אחד - ילדה בת תשע שהתנסתה בתאונת דרכים, הייתה בזמן התאונה במכונית יחד עם שני אחיה הקטנים כשאימה נהגה. בעקבות האירוע סירבה להישאר לבד ודרשה נוכחות של אחד ההורים בכל מקום בו היתה בבית. במקרה השני - ילד בן עשר מגיב בפאניקה ובבכי כשהוא לבדו בבית או בקטעי מעבר בהם לא נוכח אדם מבוגר, למשל כשהאם מאחרת לקחת אותו. הרקע המדווח לפחד הוא דלת שנסגרה בהיותו בגן ללא יכולת שלו לפתוח אותה ובלי שהגננת נחלצה לעזרתו בזמן על פי החוויה הפנימית שלו.
תקווה וחוסן בראי הטראומה
מחבר: ד"ר אופיר לוי
במאמר זה מבצעת סקירה של של התפתחות המושג תקווה, ברמה הקלינית והמחקרית, כתוצאה מתהליכים פוליטיים וחברתיים הנוגעים באופן ישיר למושג הטראומה. במרכז סקירת ההתפתחות מוצגים רכיבי המחקר השונים: קוגניטיבי- התנהגותי, ביולוגי ודינמי, תוך הצגת ומאפייני הטיפול בכל שיטה. לבסוף מודגש המושג "תופעת התקווה", המשלב בין המרכיב הקוגניטיבי-התנהגותי והמרכיב הדינאמי, לרבות שלבים לטיפול עם נפגעי פוסט טראומה כרונית, שגובשו על בסיס מושג זה. בתיאור המושג ושלבי הטיפול יודגש שתופעת התקווה הינה תופעה רציפה, המתרחשת לאורך כל החיים באופן מודע ובלתי מודע, ובאה לידי ביטוי בעיקר במעבר בין שלבים התפתחותיים. על הרקע הזה, יומחש תפקידה בהתמודדות עם טראומה, שיחשוף את הקשר הישיר בינה ובין צמיחה, התפתחות וחוסן.
פסיכותרפיה בראי הפסיכולוגיה החדשה
מחבר: מנשה כהן
המושג של "פסיכולוגיה חדשה" אינו בא להמציא פסיכולוגיה אחרת אלא להציע הבנה ושיטה חדשה, עדכנית, לטיפול במצוקות הנפשיות של בני האדם בדור הזה. התורות הבסיסיות על התפתחות הילד והאישיות ממשיכות להיות בסיס להבנה של תהליכים נפשיים של בריאות ומחלה, אך דרכי הטיפול הנפשי משתנות ומתחדשות כדי למצוא מענים לאנשים החיים ומתפקדים בסטרס בעולם של היום.
בעקבות המלנכוליה
מפורסם באתר "פסיכולוגיה עברית"
מחבר: מנשה כהן- פסיכולוג קליני
המאמר מתבונן מזוית אישית במלנכוליה כהרגשה המתהווה מתוך מודעות להיותנו בני חלוף, כתגובה לחסר ולההעדר, וכביטוי לכאב הנפרדות ממושאי אהבתנו. מלנכוליה היא מצב ביניים רגשי בין דיכאון לבין עמדה מופרזת של "מוכרחים להיות שמח" – הלך רוח טבעי ומציאותי למדי המשקף את המורכבות של חיינו, והיותם חד פעמיים ובלתי ניתנים למיצוי. במאמר זה זוהי אנסה להתבונן על המלנכוליה כעל התנסות קיומית
אני חושב- אני לא קיים?
מפורסם באתר "פסיכולוגיה עברית"
מחבר: מנשה כהן- פסיכולוג קליני
המאמר מתאר את הדיסוננס שמתרגל מדיטציה בודהיסטית יכול לחוש בתוכו בין האמת של בודהא אודות העדר עצמי, לבין החוויה האישית שלו שיש לו אני או עצמי משלו שמבחין אותו מאחרים. הטענה במאמר היא שכאשר אין דיון מפורש בקונפליקט בין שתי הקוגניציות, המתרגל שחווה קונפליקט כזה יכול ליישב אותו בעזרת מעקפים רוחניים שונים - כמו הכחשת העצמי, מידור האמיתות הסותרות, וויתור על רצונותיו, או הזדהות עם אני רוחני אידיאלי של הבודהיזם. המסקנות מניתוח זה הן (א) הקונפליקט יכול להיפתר בקבלה מודעת של חוויית העצמי והבנה שהעצמי מצוי בתהליך מתמיד של התהוות והתמרה; ו(ב) לאמת של העדר העצמי יש תפקיד של מסר אתי וחינוכי שנועד למנוע מהמאמינים היצמדות לאני והאדרתו - המקור העיקרי לסבל של בני אדם, הקונפליקט והמלחמה בעולם - וכך להיפתח בחמלה לקיומו של האחר. המאמר נכתב על רקע התנסות אישית של הכותב בתרגול מדיטציה בודהיסטית.
מהצמדות לחוויה הטראומטית לצמיחה פוסט-טראומטית: דיון בדוגמאות קליניות
מחבר: מנשה כהן- פסיכולוג קליני
המאמר מפנה את תשומת הלב לנטייה של נפגע פוסט-טראומה להיצמד ולהתקשר לטראומה כל עוד אינו מוצא מובן, טעם או משמעות באירוע הטראומטי או בתוצאותיו. הבניה קוגנטיבית מחודשת ומתן משמעות למשבר יכולים לסייע למטופל לגייס את הכוחות הדרושים כדי להחלים ולצמוח מתוך הטראומה. תהליך דיאלקטי זה נדון על רקע ההבנה שצמיחה פוסט-טראומטית היא אפשרית, כאשר הנפגע מצליח לעבור תהליך השלמה עם האובדן ולפתח תפיסה מחודשת של עצמו ושל היחסים שלו עם אנשים.
האבל שלא נעשה: הסיפור שאינו נגמר של פוסט-טראומה
מפורסם באתר "פסיכולוגיה עברית"
מחבר: מנשה כהן- פסיכולוג קליני
המאמר הנוכחי מפנה את תשומת הלב לחוויית האובדן אצל נפגעי פוסט טראומה, שלא הם ולא סביבתם מכירים בה. היעדר ההכרה מוביל לכך שלא נוצר מקום לאבל כחלק מתהליך השיקום וההחלמה. המאמר מצביע על הקשיים הרבים שחוסמים את המטופל והמטפל מלהכיר באובדן, לבכותו, ולהתאבל עליו.
