מכון עידן

עלה ירוק ניצחו בתיתורה

תמלול של ראיון עם אלי פרשה ב'מודיעין ניוז' ינואר, 2003

מראיינת: רונית קמאי

 

החשמונאים  יכולים להתהפך בקברם. בשעות הלילה נאספים בגבעת התיתורה בני נוער מכל שכבות האוכלוסייה, כשהם מצוידים בנרגילות ובסמים שונים. מסתבר שכמה מהם לא מגיעים למקום כדי להתחבא, שכן ישנם הורים שמעשנים בבית, גם ליד ילדיהם. אלי פרשה ממודיעין, שהקים מכון המטפל גם בתופעה זו, מזהיר את ההורים מפני התעלמות מאותות מצוקה. לדבריו, "שאכטה אחת של מריחואנה מציפה את המוח בכמות של חומרים אקטיביים", והצפה זו גורמת לשינויים בתחושות ובהליכי החשיבה. בינתיים ילדים מגדלים גראס בארון הבגדים, ההורים מתעלמים והתיתורה שותקת.

 

בכל שבוע מתבשרים תושבי מודיעין על תפיסתם של בני נוער שהשתמשו בסמים. בשעות הלילה הופכת גבעת התיתורה לאתר שוקק חיים "מבוקש", ובו ניתן כמעט תמיד למצוא חבורות של נערים כשהם מעשנים סמים, בעיקר כאלה הנחשבים ל"קלים". אלי פרשה, עובד סוציאלי בן 35 ותושב חדש בעיר, אשר התמחה בטיפול בנפגעי סמים ומשפחותיהם, טוען כי אין דבר כזה, "סמים קלים".

פרשה, שפתח לאחרונה את 'מכון עידן - ייעוץ ופסיכותרפיה לפרט ולמשפחה' במודיעין בשיתוף עם הפסיכולוג הקליני, מנשה כהן, מבקש להעביר את מרכז הכובד של עבודתו לעיר מאחר שלדבריו, בתחום הסמים ובני הנוער אין הבדלים בין השכבות הסוציו-אקונומיות השונות.

פרשה: "מסקרים עולה כי 13 אחוזים מבני הנוער משתמשים, או התנסו, בסמים, ותמונה זו אינה משתנה בין השכבות הנמוכות והגבוהות. אולי אף ניתן להצביע על מגמה הפוכה, לפיה זה נהיה אופנתי להשתמש בסמים ולכן הכף מתחילה לנטות לכיוון השכבות הגבוהות יותר, אשר שם יש לבני הנוער יותר אמצעים כספיים לרכוש סמים".

לפרשה, בעל תואר שני בעבודה סוציאלית ובוגר התכנית לטיפול משפחתי במכון "מגיד" של האוניברסיטה העברית, ברור כי בני הנוער המקומיים אינם שונים במאומה מחבריהם בערים אחרות, וגם כאן הולכת וגוברת התופעה של שימוש בסמים בגיל ההתבגרות. לכן הוא שם לעצמו מטרה להילחם בנגע אשר אינו מקבל יחס רציני מספיק, בעיקר בשל בורות וחוסר הבנה בנוגע לנזקים הנגרמים לנערים בגיל זה מסמים קלים.

אין דבר כזה, "סמים קלים"

מתוצאותיו של מחקר שנערך בישראל בשנת 2001 והקיף מדגם מייצג של 7,753 בני נוער מכיתות ז' – י"ב, עולה כי למעלה מעשרה אחוזים מבני הנוער המבקרים בקביעות במערכת החינוך [המחקר לא דגם מסגרות עצמאיות כמו החינוך החרדי או נוער שנפלט מן המערכת החינוכית] השתמשו  בשנה האחרונה בחומרים פסיכו-אקטיביים. בהשלכה על כלל אוכלוסיית הגיל הזה, פירוש הדבר הוא כי למעלה מ- 65 אלף בני נוער משתמשים בסמים כאלה ואחרים, כאשר בכלל זה כלול גם שימוש בתרופות שלא למטרות רפואיות. כחמישה אחוזים מבני הנוער [כ- 31 אלף] דיווחו על שימוש בחשיש, מריחואנה וגראס, ושני שלישים מהם עשו זאת במהלך השבוע האחרון. למעלה מחמישה אחוזים השתמשו בסמים קשים יותר, וארבעים ושבעה אחוזים דיווחו על שימוש באלכוהול.

 

בהתאם לנתונים אלה מבקש פרשה להדגיש כי צריך להוציא את המושג "סמים קלים" מן הלכסיקון הכללי, שכן גראס וגם מריחואנה הם סמים פסיכו-אקטיביים המשפיעים על הגוף והנפש. לדבריו, שאכטה אחת של מריחואנה מציפה את המוח בכמות של חומרים אקטיביים הגדולה פי 200 מזו שהמוח מייצר באופן טבעי.

הצפה זו גורמת לשינויים בתחושות ובהליכי החשיבה, ומשבשת את הערכת הסיכונים של האדם. פרשה: "כמעט כל הנערים והבוגרים שהשתמשו בסמים דיווחו על בעיות בזיכרון וקושי בלימודים. הבעיה היא שמי שנגע בסמים ורוצה אחר כך לחזור למסלול התקין של לימודים ועבודה, מגלה שבשל הנזק שנגרם לתאי המוח הוא אינו אותו אדם שהיה קודם, ויכולותיו מוגבלות בהרבה. יש להבין שגראס גורם לפחות את אותו הנזק כמו ניקוטין ואולי אף יותר". אחת הבעיות איתן נדרשים מומחים לטיפול בנפגעי סמים כמו פרשה ואחרים להתמודד היא תפיסת עולמם של ההורים, זאת מכיוון שמרבית ההורים של בני הנוער היום נולדו לאחר המהפכה של שנות ה- 60, ותפיסת עולמם ליברלית הרבה יותר מאי פעם בעבר. פרשה מצביע על כך שהורים רבים, שחלקם הגדול התנסה בעצמו בשימוש בסמים, אינם מעבירים לילדיהם את מסר הסכנה ואף מגבים את השימוש בסמים קלים ומסתפקים רק באזהרה מפני "נפילה" לסמים קשים.

"זה הבילוי שלי"

פרשה  מודה כי לאנשי המקצוע אין מענה הולם לכך שסמים, מכל סוג שהוא, גורמים בתחילה לתחושה פיסית נינוחה ונעימה אשר לא ניתן להגיע אליה בדרך אחרת. לכן הבעיה הקשה ביותר עימה הוא מתמודד היא המאמץ להעביר מסר של הסתכלות לטווח הארוך שהוא מעבר לריגוש המיידי. "אי אפשר להתעלם מכך ששימוש מזדמן בסמים עושה כיף".

ארגונים התומכים בלגליזציה של סמים קלים, כמו מפלגת "עלה ירוק" ואתרים שונים באינטרנט, מורכבים ברובם מאנשים שכבר עשו כברת דרך בחייהם והם אינם נותנים את דעתם על הנזקים שייגרמו כתוצאה מכך לבני הנוער. אותם אנשים שכבר רכשו השכלה ומקצוע עומדים לגרום לילדים אלה נזק התפתחותי שלעתים עשוי להיות בלתי הפיך. החלק הכואב הוא שמי שיפגע יהיו דווקא אלה שאינם בוגרים עדיין להבין זאת. לכן, אני לא מציע לבוא לנוער ולומר: "סמים יהרגו אתכם", כי זה יבוא בניגוד מוחלט להרגשה הטובה ולא יעמוד במבחן המציאות הרגעית. מה שאני מציע להורים זה להרחיב את מעגל ההסתכלות שלהם ושל ילדיהם, ולהעביר מסר שיחלחל. תפקידם של ההורים בחינוך בכלל הוא לחבר את הילדים למציאות, גם אם בגיל ההתבגרות בני הנוער לא ממש משתפים פעולה".

לדבריו, המסר הזה אינו עובר, כי מתוך מפגשיו עם המשפחות הוא למד שיש הורים שמעבירים לילדים מסר לפיו "גראס זה בסדר גמור", ויש הורים אחרים שאף מעשנים בגלוי ליד הילדים. במפגשים עמו לא זו בלבד שהורים אלה אינם מצטדקים, אלא אף מגדירים זאת כתפיסת עולם מגובשת. פרשה: "הורים אומרים לי בגלוי: 'אני יוצא לעבודה, חוזר מותש הביתה ומגלגל לעצמי סיגריה שמרגיעה את הגוף והראש. זה השקט שלי, זה הבילוי שלי וזה תואם את תפיסת העולם שלי'. הבעיה היא שהורים אלה אינם יוצרים הפרדה בינם לבין ילדיהם, ואינם מבינים את השוני בין הגילאים השונים בנוגע להשפעת הסם על הגוף".

 

כל מי שמחזיק נרגילה בבית, כאילו החזיק מעבדת סמים.

 

על פי הגדרתו של פרשה, הנרגילה אינה תמימה כפי שהיינו רוצים לחשוב, ומי שמחזיק בביתו נרגילה כאילו החזיק מעבדה ביתית לייצור סמים. לדבריו, הניסיון מלמד שאין כמעט דבר שלא ניתן להכניסו לנרגילה, החל ממשקאות אלכוהוליים שקופים המוכנסים למים, דרך תרופות כמו ואליום, פרוזאק וסמי מרץ שמוכנסים לטבק, ועד סמים יותר "קונבנציונליים".

פרשה: "בשנים האחרונות חזרה הנרגילה לאופנה, והורים רבים מרשים לילדיהם לעשן אפילו בבית מתוך הנחה שמדובר בדבר בלתי מזיק. אבל אני רוצה שיהיה ברור שכל מי שמחזיק בביתו נרגילה, מאפשר לילדים להכין סמים כאוות נפשם. הסקרנות בגיל הזה היא דבר טבעי מאוד, וכל כדור או תרופה שהרופא רשם אי-פעם ונכנסו הביתה – מוכנסים גם לנרגילה. הם בודקים ומנסים את השפעותיו של כל חומר בנפרד וכמה ביחד, והתוצאות עלולות להיות הרסניות". אתרי הסמים באינטרנט הם דבר נוסף שפרשה יוצא כנגדו, מכיוון שלדבריו הם לעולם אינם מראים את שני הצדדים. כאשר נער מקליד במנוע חיפוש את המילה "ג'וינט", למשל, עולים לפניו מיד מאות שמות של אתרים אשר חלקם מדבר על הכיף וחלקם האחר על הסיכונים, אולם אין כמעט אתר שיציג באופן שווה את שתי האפשרויות.

פרשה מציין כי רוב ההורים אינם עוקבים אחר מסלולי הגלישה של ילדיהם ולכן אינם מודעים לכך שבחלק מן האתרים מופצים מתכונים להכנה ביתית של סמים. "בני הנוער המשוטטים באינטרנט בוחרים בדרך כלל באתרים שמדברים בעד הסמים, ולא באלה שמציגים את הסיכונים. הם אוהבים את הסטייל, את השפה, את החיבור למה שנחשב אסור ושונה. עיקר הבעיה טמון בפורומים ובצ'טים שבהם ניתן לקבל מידע על כל דבר כמעט, כולל מתכונים להכנה ביתית של סמים שונים וגידול ביתי של עציצים. כל אלה באים יחד עם הבטחות בנוסח: " זה יפתח לך את המוח" שעוסקות רק בסיפוק המיידי, בלי לומר מהו המחיר שאותו ישלם הנער אחר כך".

חממה בארון הבגדים

אחד הדברים שהכי מטריד כל הורה בימינו הוא חוסר היכולת להמשיך ולגונן על הילד דווקא כשהוא מגיע לגיל שבו הסכנות האורבות לו הופכות מוחשיות יותר, זאת מכיוון שבגיל זה מתחילים בני הנוער להתרחק מן הבית והמשפחה ולחפש את מקומם בהיררכיה החברתית שבחוץ, לעתים תוך כניעה ללחצים חברתיים הדורשים מהם התנהגות העונה על "דרישות" הקבוצה. לכן, כאשר פרשה ממליץ "להסתכל  על שינויים בהתנהגות הרגילה", יש למרבית ההורים בעיה. רשימת הסימנים יכולה להכניס לחרדות כל הורה לילד בגילאי העשרה, כאשר מלבד סימנים בולטים כמו בקבוקים, פירורי טבק וניירות לגלגול המופיעים לפתע בחדר הילד, יש סימנים אחרים שחלקם הגדול מהווה חלק בלתי נפרד מתהליך ההתבגרות וההבדל הוא רק במינונים. ברשימה זו מופיעים סימנים כמו היעדרויות מבית הספר, ירידה בלימודים, קשיי שינה המתבטאים בקיצוניות של יותר מדי שעות שינה או שינה קופצנית של מספר שעות בכל פעם – מה שיכול להעיד על שימוש בסמי מרץ, שינויים בתאבון – מתאבון מוגבר ו"מגורים בתוך המקרר" לחוסר תיאבון ועוד.

פרשה טוען כי במקרים רבים מתברר שההורים העדיפו שלא לשמוע את מה שהילד ניסה לומר. הורים אלה מתמודדים עם גילוי הסימנים לשימוש בסמים על – ידי הדחקה.  הבדיחה הרווחת בין אנשי המקצוע מדברת על כך שבמשפחות אלה, גם כשהילד אומר בפירוש: "אני הולך להסניף" התגובה תהיה: "יופי אתה הולך לסניף של תנועת הנוער".

פרשה: "ההורה צריך להיות נוכח בחיי הילד המתבגר שלו, גם אם לא תמיד בני הנוער מעוניינים בכך. יש לשמור על ערוץ שיחה פתוח שיאפשר לילד  לבוא אל ההורה גם כשהוא נתון למצבי רוח קיצוניים. אסור להורה לומר "זה גיל ההתבגרות" ולהסתפק בכך. אמהות מדברות לא פעם על "תחושת בטן רעה", ואני ממליץ שלא להתעלם מתחושות אלה ולא להדחיק אותן. יש הרבה דרכים שבהן הילד מנסה לומר להוריו שהוא משתמש בסמים, אך הם מסרבים לשמוע. אחת הסיבות היא שברגע שיודעים את האמת צריך להתחיל לעשות משהו בנדון, וההורים פשוט לא רוצים להתעמת עם הילד, או שהם מנוגדים בדעותיהם, ואז הם שותקים ולא עושים כלום".

 

לדברי פרשה, את השינויים בהתנהגותם של בני העשרה יש לבחון לאורך זמן מכיוון שישנם כמה שינויים אשר אמורים להדליק נורות אדומות, אם הם מופיעים זמן ממושך כמו, למשל, סימנים פיזיולוגיים של אישונים מורחבים ועיניים אדומות, חברים חדשים שאותם לא מציגים בפני המשפחה, בילוי זמן ממושך מחוץ לבית, ריחוק הולך וגובר מן המשפחה ושינויים במראה החיצוני.

פרשה: "בני הגיל הזה מודעים מאוד למראה שלהם אשר מתאים לקבוצת ההשתייכות. הם תמיד יקפידו על התסרוקת הנכונה – עם ג'ל פרוע וצבוע, לקנות את הבגדים הנכונים והנעליים התואמות. אם פתאום מתחילה להופיע אדישות כלפי המראה החיצוני, זו נורה אדומה בדיוק כמו סכומי כסף שמתחילים להיעלם, וזה לא חייב להיות מהארנק של ההורים. לפעמים מדובר בסכום כסף שהילד חסך זמן ממושך למטרה מסוימת ולפתע הוא נעלם, או כאשר הם מתחילים לבקש סכומים גדולים יותר כדמי כיס מבלי לספק הסבר על מה יוצא הכסף. אם ההורים מבחינים שלמרות ההקצאות הגדולות לא נכנסים הביתה דברים חדשים, זו נורה אדומה. הורים צריכים להבין שבגיל הזה בילויים במסיבות עולים כסף, אבל רכישת סמים היא החלק היקר".

פרשה מוסיף כי, במהלך שנות עבודתו הוא כבר ראה כמעט הכל, כולל ילדים שגידלו עציצי מריחואנה בחדרם, אליו הם ביקשו מההורים שלא להיכנס כדי לשמור על פרטיותם. כמו כן ידוע לו על בני נוער שהפכו את ארונות  הבגדים שלהם לחממות באמצעות תאורה מתאימה.

סמים הכל על השולחן

הדבר הראשון אותו ממליץ פרשה לעשות הוא לשים את הדברים על השולחן ולהתעמת עם הילד, אלא שרוב ההורים לא עושים זאת פשוט מפני שהם עצמם מתלבטים בליבם אם שימוש בסמים "קלים" זה טוב או רע. פרשה: :יש חשיבות רבה להצגת עמדה חד-משמעית מול הילד. כאשר הורים מציגים עמדה ברורה – יש לכך השפעה ברורה ומיידית על הילד, אך כאשר מציגים עמדות ליברליות ומתירניות – המסר שעובר הוא ש"אין שום בעיה", וזה לא מדויק. השיחה הראשונה בין ההורים לילד אמורה לברר עד כמה הוא משתמש בסמים ומה מקומם של הסמים בחייו. למרות שזה קצת בעייתי לומר זאת, הרי שיש הבדל בין ילד שמשתמש בסמים על בסיס קבוע ובין זה שמשתמש פעם בחודש או רק ביקש להתנסות. אלא שמה שקורה בדרך כלל  זה ששניהם ישיבו באותו האופן, כי המשתמש הכבד יותר ישקר. אם מתברר שהסמים הם חלק בלתי נפרד מחייו של הנער והוא אינו רוצה להפסיק, יש להביט לאמת בעיניים ולומר: "יש כאן בעיה". פרשה מציין כי יש דרך לנהל דיאלוג נכון ובונה עם בני הנוער גם בנושא הסמים, אשר מתחיל בהבנת הילד ובסיבות שהביאו אותו להתנסות בסמים. "שתי הדרכים המקובלות על הורים כיום, הן זו של ההיסטריה והן זו של הקלת הראש ביחס לסמים "קלים", אינן נכונות. ההורים צריכים להבין למה הילד פנה לסמים, ולמצוא עבורו את החלופות המתאימות. לעתים הדבר קורה בשל הרצון להיות מקובל בחברה, לפעמים מחוסר ביטחון עצמי או כבריחה ממצבי לחץ, אבל יש דרכים אחרות לפתור כל אחד מהמצבים האלה ואותן אנחנו מלמדים".

זיהינו, התעמתנו. מה הלאה?

פרשה: "בשלב המוקדם, אם ההורים אינם מצליחים לתקשר עם הילד, ניתן לפנות לקבלת הדרכה כדי לגבש עמדה ברורה. חשוב מאוד שגם בני זוג בעלי עמדה שונה יגיעו למסר אחיד שיעבור אל הילד, אחרת זה לא יעבוד. למעשה, ממה שאני יודע במודיעין, מלבד המכון שלנו עדיין אין גורם מקצועי שמטפל בנושא ומתמחה בטיפול בנושא השימוש בסמים ודרכי מניעה והתמודדות. כדי לייעץ להורים, צריך מומחה בתחום זה, אשר מבין את משמעות השימוש בסמים בגיל ההתבגרות. במהלך עבודתי שמעתי לא מעט אנשי מקצוע המתייחסים בקלות דעת לשימוש בגראס, מבלי לייחס משמעות לגיל המשתמש, שזהו ללא ספק פקטור כבד משקל. לבני נוער בגיל ההתבגרות יש יכולות נמוכות מאוד להתמודד עם לחצים בשל נטייה למצבי רוח, שינויים הורמונליים, דימוי עצמי לא יציב וביטחון עצמי נמוך, ותופעות נוספות הנלוות לגיל  זה. הסמים עושים להם שקט בראש, ופתאום כל אותן בעיות שעד לרגע זה נראו גדולות ומאיימות הופכות קטנות ושוליות יותר. עם זאת, יש לא מעט מחקרים המצביעים על הנזקים הבריאותיים ולכן רצוי לפנות בהקדם למכוני טיפול מוסמכים, כמו זה שאנחנו הקמנו כאן, במודיעין". עם כל המורכבות של הנושא, לפעמים מספיק ייעוץ וטיפול קצר על מנת להתוות כיוון פעולה מתאים להתמודדות יעילה עם נושא השימוש בסם וסיבותיו השונות.