מחברים : מנשה כהן- פסיכולוג קליני, ואלי פראשה- מטפל זוגי MSW
התמודדות עם מצבים טראומטיים עלולה להוביל לתחושה של חוסר אונים. איום קיומי יכול להוביל למצב של פוסט טראומה- טראומה נמשכת שגורמת לקשיי תפקוד ביומיום. התגובה לטראומה היא תגובה נורמלית למצב לא נורמלי, אך כאשר היא נמשכת לאורך זמן ומפריעה לתפקוד- כדאי לטפל בה כדי לחזור לחיים רגילים.
כל אדם מתמודד בחייו עם מצבי לחץ ואתגרים רבים, עם רובם בהצלחה, עם חלקם יתכן קושי זה או אחר, ועם מיעוטם הוא עשוי לחוש חוסר יכולת או חוסר אונים. כך המצב במקרים רבים במצבי לחץ טראומטיים, כמו בתגובה לפיגועים, תקיפה פיסית, מחלה קשה, התעללות בילדות, תאונה וכיו"ב.
במצבים טראומה כאלה אדם מרגיש שהוא חסר אונים מול איום חיצוני וקיצוני שנחווה כאיום על הקיום או על השלמות הפיסית שלו או של אחרים לידו. למצבים אלה יש לרוב השפעות פסיכולוגיות לפרקי זמן שונים, כמו ערעור של האימון של אדם בעצמו, בחוקיות הקיימת בחיים ובעולם, תחושה מתמדת של חוסר ביטחון בצד דריכות גבוהה [קפיציות לרעש, רוגז מהיר..] וצפייה מתמדת לאסון. בהמשך יכולות להופיע תופעות נוספות כמו קושי לחזור לרמת התפקוד שלפני האירוע, תחושות חולשה וחוסר כוחות, קשיי שינה ובעיות פיזיולוגיות שונות. הנפגע יכול להתייסר ברגשות אשמה על כך שהוא ניצל בעוד אחרים נפגעו, או שהוא לא עשה די כדי להציל ולעזור, והוא עסוק בשחזור כפוי של האירוע הטראומטי בצד רצון הפוך להימנע מכל מה שמזכיר אותו.
כשהשפעות האירוע נמשכות לאורך זמן רצוי מאד לפנות לקבלת עזרה מקצועית מתאימה. ברוב המקרים ניתן לעזור ולהקל בתקופת טיפול קצרה יחסית. יתכן שיש שלא מדווחים על מצוקה גם לקרובים בגלל בושה ורצון להוכיח התמודדות ולשדר למשפחה ש"הכל בסדר".יש לרוב יחס דו-ערכי למצבים אלה. קול אחד אומר: "קח את עצמך בידיים..תפסיק לרחם על עצמך", בעוד שקול אחר אומר: "אני לא מסוגל, החיים הפכו לסיוט..". עלינו לזכור שהתגובה הטיפוסית לטראומה שתוארה כאן היא תגובה "נורמלית" למצב חריג ו"לא-נורמלי" שרובנו נמצאים בו במצבים קיצוניים.
הרוב שלא נפגע בחומרה, נוטה להתמודד בכוחות עצמו בניסיון טבעי להיות בשליטה ולהמשיך בחייהם הרגילים. ניתן לחזק את יכולת ההתמודדות עם מצבים אלה ע"י לימוד דרכים לשלוט בדריכות ובמתח, ראיית הלחץ כאתגר, תמיכה חברתית וקבלת עזרה לטיפוח תחושת מסוגלות ודימוי עצמי חיובי.
