סיפור הטיפול בתאונה של חווה
נסענו, אחותי אני וחברה, כשאחותי נוהגת. היא בלמה בלי לפגוע במכונית שלפנינו (היינו בכביש מהיר) וחשבתי "איזה מזל שלא קרה כלום" ומיד הרגשתי מכה מאחור וחשבתי "זה לא יכול להיות שזה קורה לנו". רעדתי בכל הגוף ומיד בדקתי מה עם אחותי והחברה,.ניסיתי לפתוח את הדלת והמלחץ לא הצלחתי, כדי לעזור למצוא לחברה את המשקפיים (היא צעקה שהיא לא מוצאת אותם. בדיעבד לא היו משקפיים. כנראה שהסיכה שעפה מהראש של אחותי יצרה אשלה כזו).
יצאנו, ואני הייתי עסוקה בלבדוק איך המצב של שלושתנו, כי סבלנו כאבים מיד. למרות זאת, החלטנו להיות חייכניות במיון וצחקנו, למרות הכאבים.
למחרת החלו הכאבים החמורים. אני הרגשתי שהראש כואב כמו שמעולם לא כאב, שאני לא יכולה לחשוב. גם הגוף כאב. גם החלו מחשבות של "למה באתי עם אחותי, יכולתי לסרב כי הייתי עייפה". וגם תמונות שחזרו של המכה מאחור וזריקת הראש קדימה בתאונה ורגע הבהלה של ההבנה שנפגעתי ו"זה אמיתי". ומחשבות שזה סימן רע: הכל התחיל להסתדר בחיים ומיד לפני תחילת הלימודים אני מקבלת מכה בראש.
כשהגעתי לטיפול הייתי אחרי יותר משבוע של כאבי ראש, סחרחורות וקשיי ריכוז. בטיפול הבנתי שהחוויה העיקרית היא של חוסר שליטה. אני מנסה לסדר את החיים שלי לאחר שינויים רבים שאני עוברת, וכשנראה שיש לי שליטה מסוימת, ואז מתרחשת התאונה ומוציאה את יכולת החשיבה שלי מכלל תפקוד. גם הבנתי שאני צריכה להתחבר יותר לגוף ופחות לשכל, לאזן בין שני תפקודי המוח [מוח ימין ומוח שמאל].
לאחר מכן עברתי טיפול EFT שמטרתו עיבוד התחושות והזיכרונות של התאונה. אכן הופסקה ההתעסקות בתאונה הפיזית לאחר מכן, הזיכרון עבר עיבוד ולאחר מספר ימים פחתו גם הכאבים.
כיום נשארו רק הכאבים וחוסר הריכוז אבל לא טראומה רגשית, או חשיבה על התאונה כאירוע. לא נותר גם מטען רגשי כשאני מספרת על כך. המטפלים מציעים לי סדרה של פגישות לטיפול בכאבים. אכנס לזה כשאתפנה מהלימודים.
סיפור הטיפול בתאונה של משה
משה, גבר בשנות הארבעים, פנה לטיפול פסיכולוגי בעקבות תאונת דרכים בה היה מעורב, מאחר שהוא סובל ומוטרד מהפגיעה באדם אחר ומפלשבק של רגעים באירוע התאונה ומצעקותיה של הנפגעת. בתאונה פגע בהולכת רגל צעירה. הוא מתאר סימפטומים שונים של פוסט-טראומה בעקבות התאונה.
מה קרה? הוא נסע בכביש. הופיע רכב שיצא מהצומת. הוא נלחץ. הצליח לברוח ממנו. לא שם לב שיש רכב בצד. לחץ על הבלם. הרכב שהיה קדימה עף קדימה. שמע צעקות/צרחות: "אימא..אימא..אני מתה..אני מתה". ראה אותה "צונחת כמו פרח נובל". התקשר לבקש עזרה ותוך 3-4 ד' הגיע אמבולנס.
בשבועיים הראשונים לאחר התאונה לא ישן. חלם חלומות זוועתיים. כעבור שבועיים התעייף. היה מותש. אחר כך התחיל לישון יותר מהרגיל. יש לו פחדים בנהיגה. רואה את עצמו פוגע באנשים. שומע את הצעקות שלה. מדבר על זה הרבה. חושב רק על זה. כאילו זה קרה אתמול. לא מצליח להתרכז בדברים כתובים [לומד תורה] וקשה לחשוב על דברים. יש לו צער גדול שמישהו נפגע בכלל. חושב "אולי יכולתי למנוע את זה".
הרגיש הקלה אחרי הטיפול הקודם [הפגישה הראשונה]. אומר ש"הבום הלך לכל הכיוונים", מתכוון שהחבטה בתאונה השפיעה עליו מאד. הוציאה לו את החשק מנהיגה. לאחר הפגישה נהג רגוע יותר. מכר בהמשך את הרכב. הוא רגוע יותר. המפגש הוריד ממנו עול. השינה רגועה יותר. עדיין הימנעות ממקום התאונה. הקטע בו הוא מנסה לתמרן כדי לא לפגוע ברכב שלפניו והוא מתנגש ברכב החונה עם הפגיעה בנערה.
בטיפול - עבודה פנימית דרך התבוננות לאחר EMDR קנסתטי ממושך והרפיה – תהליך בו היה שחרור ופורקן של תכנים טעונים רגשית. נכנס לרגיעה. "עת לישון ועת להתעורר"..אומר בתוך ההתבוננות כשהוא עונה לשאלתי מה הפסוקים שעולים בדעתו מהמקורות. נעשתה גם עבודה על הכאב והאשמה שפגע בנערה.
לאחר מספר פגישות מדווח שהעניין פחות מעסיק אותו. מרגיש יותר טוב. תוך כדי התרגול נזכר בפעמים אחרות בעבר בהן בלם באופן פתאומי. פעם מישהו יצא מהצד והוא לא היה מוכן. כמעט התנגש. הוא רואה שהיום הוא מזהיר אנשים לנסוע יותר לאט. בתוך ההרפיה נזכר [לבקשתי] בפסוקים מתהלים [שיכולים לחזק אותו]. יש לו תובנות, כמו בנסיעה מהירה מכניס את עצמו למצבי לחץ מיותרים. הייתה אמונה שהוא יכול בכל מצב. מרגיש שקיבל פרופורציות.
לסיכום - בבואו לטיפול הפריעה לו הפגיעה באנשים. פגש באדם בצורה קשה. היו לו רגשי אשמה, למרות שאינו אשם. מדבריו: אומרים "מגלגלים חובה ע"י חייב", ו"כי ייפול הנופל ממנו", כמו שנאמר ובאותה רוח גם "מגלגלים זכות ע"י זכאי". עכשיו מרגיש בסדר.. א חושב על מוות ולא על תאונות דרכים. לא חושב על אסונות. לא מעסיק אותו. גם השתחרר מהרכב שזה היה לו עול. הרגיש שיכול לסיים את הטיפול.
סיפור הטיפול בתאונה של חיים
חיים עבר תאונת דרכים כשנאלץ לבלום ואוטובוס שנסע מאחוריו נכנס בו. לא היו נפגעים פיזית. לטיפול הגיע שנה אחרי התאונה. סבל במשך זמן מפחד נהיגה שהתבטא בנהיגה מהוססת, אטית וחסרת בטחון. היה נוהג מתחת למהירות המותרת ונהגים היו עוקפים אותו. אבל הוא פנה לטיפול כשחש בעיה קיצונית של פחד מנהגים אחרים בכביש. "לא יכולתי לסמוך עליהם שיעשו את הדברים נכון”, הוא אומר. אבל מה שגרם לו להגיע לטיפול היה אירוע מסוים – משאית שנעצרה מאחוריו כשהגיעו לרמזור. הוא פחד שתכנס בו, בדומה למה שקרה באירוע התאונה, ומתוך לחץ נסע ועבר ברמזור צהוב או אדום. בעקבות אירוע זה נהיה יותר מדי זהיר. "מנהג זהיר הפך לנהג פחדן”.
בעקבות הטיפול – הביטחון העצמי העצמי חזר. אין בעיה בהשתלבות בתנועה, בעקיפה למשל, והנהיגה נעשתה נורמלית. עהוא וקף אם יש נהג איטי לפניו. חזר לנהוג כחוק עם הרבה יותר בטחון.
בפגישות הראשונות בטיפול ראה כמה עמוק חדר אליו אירוע התאונה מלפני שנה. לא ידע עד כמה השפיע לעומק.
בטיפול – סיפור התאונה "הועתק" בדמיון מודרך לקלטת ד.וי.די. כדי ליצור "מרחק" בין החוויה להתבוננות בה. כך גם התאפשר בתהליך הטיפול ללכת קדימה ואחורה, מעבר לקטע האירוע הנקודתי בהתאם לצורך הרגשי לעבד רגע מסוים. תוך כדי הרצת הסרט הלוך ושוב, סיפור התאונה על כל חלקיו ופרטיו שוחזר, תוך כדי תיפוף בברכיים בנוסח EMDR, כשהוא מדווח מה הוא חש , מרגיש וחושב, או מתבונן בגוף ומדווח על מצוקה ושחרורה באותה דרך. בין לבין סבבים של תהליך זה נעשתה הרפיה ודמיון מודרך על תחושות ומיחושים בגוף והפגת מתחים מחוסר איזון בין צד ימין וצד שמאל של הגוף.
במהלך הפגישות נוצרה הקלה במצוקה הגופנית-נפשית. לאחר זמן דיווח על שחרור מהעכבות והגזמה לכיוון השני. בהדרגה מצא את האיזון והחזיר את השליטה לעצמו. הוא חזר לנהיגה משוחררת ורגילה. בתוך הפגישות עלו זיכרונות משתי תאונות קודמות שהיו לפני 20 שנה בהן נרדם על ההגה. הבין אז שעליו לשתות כדי להישאר ער ולא לנסוע מרחקים ארוכים בלי לנוח או להתחלף.
